גבולות - משמעת

משא ומתן על כללים ומגבלות עם ילדים ומתבגרים, כן או לא?

משא ומתן על כללים ומגבלות עם ילדים ומתבגרים, כן או לא?



We are searching data for your request:

Forums and discussions:
Manuals and reference books:
Data from registers:
Wait the end of the search in all databases.
Upon completion, a link will appear to access the found materials.

אנחנו חייבים לנהל משא ומתן על חוקים ומגבלות עם ילדים ומתבגרים או שאנחנו ההורים שצריכים להכתיב אותם? זו שאלה שעליה כמעט לא נגיע לקונצנזוס ... ההורים של ימינו מואשמים לעיתים קרובות שהם רכים מדי מדי על כללים ומגבלות, נותנים לילדיהם לא לדעת מה זה תסכול והופכים לחסרי סובלנות ותובענית.

מתייחסות ללא הרף לתקופות 'טובות יותר' בהן ההורים עמדו על קרקעם ולא היה מקום למשא ומתן. אבל המציאות היא שאין נוסחאות קסם או מתכונים שלא ניתן לפגוש וזה ילדים משכילים וגסי רוח היו בעבר וישנם עכשיו.

ההורים הרואים בגבולות ובנורמות אין לחשוב עליהם בדרך כלל חושבים כי בכך הם עושים את ילדיהם הם ירגישו שהם הסתדרו עם זה וכי הם כהורים יאבדו שליטה במצבים שונים שיגמרו בשגיאת הורות.

לפני מספר שנים, כשבני הגדול היה בן 8, הוא צפה בטלוויזיה בחדרו בזמן שהכנתי ארוחת ערב. כשהיא הייתה מוכנה קראתי לו לבוא למטבח; הוא לא מודאג מאוד אמר לי לתת לו 5 דקות לסיים את המופע האהוב עליו. עמדתי איתנה בהזמנתי והוא התעקש שאמתין לו קצת. ואז עלה בדעתו שהוא יכול לקחת ארוחת ערב לחדר מכיוון שהנקודה הבסיסית שלי הייתה שיהיה קר ... עניתי בהעצמה הולכת וגוברת שאין דרך, לכבות את הטלוויזיה מייד ושאני רוצה אותה במטבח מייד. הכל קרה התרגזתי, הוא התרגז, ארוחת הערב התקררה וזה נאכל בין דמעות למרירות... והתברר שבסופו של דבר גם לא הרגשתי ניצחון כמו שציפיתי, למרות שרצוני התגשם.

ואז תהיתי כמה הגורל השתנה אם הייתי יכול להיות קצת גמיש ולחכות לזהאו שנתן לו להביא ארוחת ערב לחדר בפעם אחת והבנתי שהוא יכול היה לעשות את זה עם תוצאות חיוביות עבור שנינו וללא שום נזק בטחונות. במקום לאבד שליטה, הוא היה מרוויח את תודתו והיה עושה מאמצים רבים לצחצח שיניים אחר כך מבלי שאשאל.

מאותו רגע התוודעתי לזה הרבה יותר לעתים קרובות ניתן לנהל משא ומתן על כמה כללים ומגבלות עם זכיות לשני הצדדים והכי חשוב ללא אובדן שליטת ההורים. נהפוך הוא, הרפה מעט, ברוב המוחלט של המקרים, מייצרת אצלנו ילדינו תגובה חיובית ומוקרת תודה יותר מאשר כשאנחנו נטולי קרקע וקרובים, במיוחד בנושאים פשוטים שאמורים לא ליצור קרב.

במקרה הספציפי של מתבגרים, למותר לציין כי פעולה זו איננה רק אופציה, אלא שבהזדמנויות רבות היא הכרח, לא ניתן עוד להשתמש בכוח הדיקטטורי מבלי לייצר טינה וכנראה התנהגויות שמסובכות יותר להסדיר לטווח הרחוק.

זה נכון ש ישנם גבולות וכללים מסוימים שאינם מורשים למשא ומתן כאלה כמו: נימוסים טובים, חוסר כבוד, רגישות לאחרים, קרבות בין אחים, התקפות גופניות, כבוד לדברים של אנשים אחרים, ניהול כעסים וכו '. (וכמובן אלה שכל משפחה מחשיבה שהיא חיונית).

עם זאת, מילת המפתח היא איזון וצלילות כדי להבדיל מתי נוכל לעשות חריגים ללא השלכות שליליות ועם רווחים משניים סבירים.

אז אחד המקסימום שלי כשאני מדבר עם הורים הוא: 'בהרבה מקרים, כנראה לשחרר את השליטה, פירושו עמוק בפנים, המשך לקבל את זה, אבל עם תוצאות טובות יותר'.

וגם, כמובן, עלינו ליפול לקיצוניות הפוכה ערוך כל כלל או הגבל משא ומתן (גם אם בסופו של דבר זה יתגשם) מכיוון שאז זה יהפוך למצב בו הילדים הופכים להיות אדונים, הם לא מפתחים סובלנות כלל לתסכול והם יכולים להתחיל להתעלם ממה שחשוב באמת.

בואו לבחור את הקרבות שלנו בוא נרגע מעט ובואו נקבע בכל סיטואציה אילו חוקים ומגבלות ניתן להתאים מעט מבלי לסכן את שלמותם ומוסרם של ילדינו.

אתה יכול לקרוא מאמרים נוספים הדומים ל- משא ומתן על כללים ומגבלות עם ילדים ומתבגרים, כן או לא?, בקטגוריה מגבלות - משמעת באתר.


וִידֵאוֹ: מומ מוצלח בעסקאות נדלן עם עוד מיכאל צור וירון בלנק (אוגוסט 2022).