ערכים

הורים שלא רוצים שילדיהם יגדלו


אני זוכר בצורה מושלמת כשהתחלתי להתבגר והופיעו הסימנים הראשונים לגיל ההתבגרות. הם היו רגעים מסובכים בהם גופך החל להשתנות ללא רשותך והמבטים השובבים של סבתות ודודות במפגשים משפחתיים גרמו לך להרגיש כמו חייזר שמעולם לא ראו.

אבל, קשה יותר ממני, זה היה עבור אבי. הוא צפה בילדתו הרכה והמתוקה עם תלתלי הזהב הופכת לנערה עם שדיים בגובה השקדים ואיתה תשובות נקמניות ראוי לסטלין עצמו.

אבי צפה באימה כשהכל בי גדל ולא היה מוכן לקבל את זה. ויש הורים שלא רוצים שילדיהם יגדלו.

> נכון שזה א תחושה כללית בכל הורה. החזון של אותם תינוקות עם שתי שיניים בלבד, זיכרון החיבוקים והמשחקים התמימים של הילדים שבהם היו נשיכות ונשיקות בכל הגוף, מפליגים במעיים וסיפורים בסוף היום, הם הזיכרונות הטובים ביותר ש כנראה שיהיה לנו מילדינו. הזמן אינו יכול לעצור אלא עובר דרכנו, בין אם נרצה בכך ובין אם לא, גורר את ילדינו הרכים והופך אותם בני נוער מורדים ללא רשותנו, מבלי שנבין זאת ומבלי להתכונן לטראומה כה אדירה.

איפה הילדה שלי נשארה? אבי אמר לעצמו כשלבשתי את המכנסיים הכי לא יראים שיכולתי למצוא בארון שלי. ובאותה עת שהתעקשתי למצוא כיצד להתייאש ולערער את הורי בשיער ג'ינג'י, קצר יותר או עם "חבר" חדש, אם זה לא היה לטעמו, אבי התעקש לקנות לי בגדי ילדות קטנות אלא עם מידה XXL. כשהייתי בן 15 הוא נתן לי סוודר צמר כחול עם מעט כבשים ליום ההולדת שלי, כששיגעתי את אמא שלי בחיפוש אחר מעיל עור שחור שיהפוך אותי ל למרוד ללא סיבה נראה כמו אופנוען בכביש 66.

אבי היה נרגש לשמוע אותי מדבר בטלפון עם החברים שלי על בנים, וכמעט נתן לו מהבהב כשראה את סוג הקומיקס והספרים שקרא, רחוק מסיפורי הנסיכות שקרא לי.

לא הבנתי אז מדוע אבי לא רוצה להבין שאני גדל. מדוע לא הבנתי שאני כבר לא אותו אדם, שאני כמעט מבוגר, ובכל זאת אמי כן.

לאורך זמן, ו אחרי שהייתי אמא, אני מתחיל לחוות את הפחד לראות את בנותיי מתבגרות, את הזיכרונות האלה ואת הבעיה שאבי יצא בבהירות, אבל לא רק איתי אלא גם עם עצמו. הוא לא רצה לאבד את בתו, הוא לא היה מוכן לעבור את השינוי הזה. הוא לא היה מסוגל להניח שהוא כבר מסוגל להפריך את הסיבות שלהם עם יסודות ושככל שהוא כעס עליי, שהתבגרתי זו לא אשמתי. הוא היה מבולבל בדיוק כמוני.

עכשיו אני רואה את עצמי משתקף בו, ואכן אני לא רוצה להניח שהבנות שלי הם גדלים מהר מאוד רוצים להגן עליהם על ידי ביצוע מה שהם צריכים לעשות, לפטור אותם מאחריותם, לבחור את חבריהם כאילו אין להם הקריטריונים לעשות זאת בעצמם. אני בוחר כל דבר בחייהם: הבגדים שלהם, עם מי הם ישנו ועם מי לא, מה הם יאכלו, מה עליהם לומר ומה לא ... ואני לא עושה את זה מתוך חובה, אני עושה את זה להנאה, בגלל האינסטינקט של אותה אמא ​​שאנחנו זה מוביל להיות על הילדים שלנו גם אם הם לא צריכים את זה.

אני לא רוצה להבין שהרגעים מתחילים לבוא לפעמים אני מעכב אותם יותר ממה שאני עוזר להם. בהתנהגותי אני מטיל את משאלותיי שיהיו תמיד תחת כנפי, ואינני נותן להם לפתח את מלוא הפוטנציאל שלהם. ללא ספק גיל ההתבגרות לילדים לומד עבורם, אך גם עבורנו, שעלינו ללמוד להירגע ולתת להם לעוף, עם שליטה, אך להתחיל להתנתק מהקן שעלה לנו כל כך הרבה זמן ומאמץ לבנות.

אתה יכול לקרוא מאמרים נוספים הדומים ל- הורים שלא רוצים שילדיהם יגדלו, בקטגוריית תקשורת וסוציאליזציה באתר.


וִידֵאוֹ: ילד בכור במשפחה. שרה גרשוביץ מטפלת באומנות ומדריכת הורים (יולי 2021).